מי לא מכיר את סופרמן, באטמן, ספיידרמן, אקס מן, הענק הירוק, אקווה מן ועוד כשלל ״מנים״ שכאלו? כל החבורה הזו ועוד, הם חבורת  גיבורי-על. גיבורים הם תמיד מושא להערצה, אבל גיבורי-על הם גיבורים מסוג אחר. גיבורי-על הם אנשים רגילים שמתגלה אצלם יום אחד כוח מופלא. כוח על אנושי, שביכולתם באמצעותו להציל אנשים במצוקה, להילחם ברעים ולעשות דברים ששאר האנשים לא מדמיינים בכלל.

כוח העל הזה הוא סוד שנשמר, בדרך כלל, על ידי הגיבור ומתגלה רק כשיש צורך גדול. או אז האיש הרגיל משיל מעליו את מעטה הרגילות, הופך באחת לגיבור-על ויוצא להציל את העולם, או סתם בחורה יפה. סביב המתח הדרמטי הזה התפתחה תעשייה עצומה של סרטים, ספרי קומיקס, מוצרים, מועדוני מעריצים, שסוחפת אחריהם כבר עשרות שנים המוני ילדים מתלהבים וגם לא מעט מבוגרים – כאלה שמסתירים את זה וכאלה שלא מתביישים בזה.

ראית סרט אחד מהז'אנר הזה? ראית את כולם!

הנוסחה היא אותה נוסחה, שחוזרת שוב ושוב בווריאציות שונות.

אז מה כוח המשיכה של הסיפורים האלו? למה אנחנו שוב ושוב נשבים בקיסמם של סיפורים שאנחנו יודעים איך יגמרו?

גם אני זכיתי להתאהב בגיבור-על בצעירותי. קראו לו סטיב אוסטין והוא היה ״האיש השווה מיליונים.״

יום בהיר אחד, באמצע שנות השבעים, הופיע על מרקעי טלוויזיות השחור-לבן בבתים שלנו דמות טלוויזיונית של בחור צעיר, כריזמטי, אשכנזי-אמריקאי, שכיכבה בסדרת טלוויזיה ששודרה פעם בשבוע. כל הילדים שהכרתי ושלא הכרתי ראו את הסידרה הזו. כולם העריצו אותו. הוא כבש אותנו בסערה.

הוא היה ללא ספק גיבור-העל האולטימטיבי של דור שלם בישראל, בשנות השבעים.

סטיב אוסטין היה טייס קרב שנלחם בווייטנאם ואח"כ הפך להיות אסטרונאוט. כבר אחלה גבר.  בתאונה דרמטית וקטלנית שהוצגה תמיד בפתיח של הסדרה, הראו אותו מתרסק בנחיתה של מעבורת החלל. הוא נפגע קשות, חולץ והובא משם לבית חולים צבאי, כמעט מת. בדיוק באותו זמן התנהל פרויקט סודי בארה״ב והצליחו לייצר ״חלקי חילוף״ טכנולוגים לאיברים אנושיים. סטיב היה תלוי בין חיים ומוות. הוא בקושי חי. הטכנולוגיה החדשה יכולה הייתה להציל אותו. מישהו בדרגים הגבוהים מחליט להשתיל בסטיב את האיברים החדשים ולהפוך אותו לאדם הביוני הראשון.  ואז תמיד היה בוקע מהטלוויזיה ה"מעפנה" בסלון, המשפט הקבוע בקול דרמטי, שכבש את דמיון נעורינו הסוער:

Gentlemen we can rebuild him. We have the technology. We can make him better than

he was. Better, stronger, faster.

ובכתוביות לעברית זה תורגם כך: ״רבותי אנחנו יכולים לבנות אותו מחדש. אנחנו יכולים להפוך אותו לאדם טוב יותר ממה שהוא היה. טוב יותר, חזק יותר, מהיר יותר.

הניתוח בוצע. וסטיב אוסטין מתעורר חי, אחרי שהשתילו לו בניתוח עין, יד ורגל חדשים. הם נראים לגמרי אמיתיים ודומים לאיברים הרגילים, אבל הם  היו ״איברים ביוניים״. כלומר: הם היו מלאכותיים. אבל לא סתם תותבות מלאכותיות. סטיב זכה בהזדמנות זו לשדרוג מפתיע. העין הביונית אפשרה לו לראות למרחקים עצומים. היה בה גם כוונת כזו, כמו ברובה צלפים וכוונת זום (מי דמיין לעצמו אז שיהיה לנו כזה בכל טלפון בכלל?), הרגל הביונית אפשרה לו לרוץ יותר מהר ממכונית, (לא הגיוני בכלל, כי מה בדיוק עושה הרגל השנייה באותו זמן? אבל ממתי היגיון משחק תפקיד באגדות קסומות?) והיד החדשה אפשרה לו להרים משקלים פנטסטיים באפס מאמץ.

כולנו רצינו להיות סטיב אוסטין. לפחות הבנים. הבנות אולי רצו להתאהב בסטיב אוסטין, אבל זה לא ממש עניין אותנו באותן שנים, מה הן רוצות.

סטיב אוסטין היה גיבור-על אמיתי ונחשק וכדרכם של גיבורי-על העבודה שלו הייתה להילחם ברעים ולהציל את הטובים. כל יום שלישי אחה״צ ראינו אותו נותן עבודה ובמהלך 45 דק' (בלי פרסומות) הצליח לעשות את זה, כשתמיד, גם כשהוא היה רץ ומשיג מכוניות, או מטוסים, הוא היה נראה מסורק למשעי, כל שערה נחה במקומה והחולצה המכופתרת לא יצאה לו מהמכנסיים אף פעם. ת׳כלס זה ממש הגניב אותי.

אז מה עושים עם הכמיהה הזו להיות גיבור-על ולפתח כוחות על אנושיים?

מנסים להיות כמוהו.

אני, למשל, ניסיתי לפתח את היד שלי ולהפוך אותה ליד, כמו של סטיב אוסטין. שעות התאמנתי במגרש כדורסל ליד ביתי וניסיתי לפתח ״יד ביונית״ – יד שמסוגלת לקלוע כדור לסל באופן מושלם. ממש כמו סטיב אוסטין. מהעובדה שאני כותב את הטור הזה כאן, ומהיכרותכם איתי, גם אם היא שטחית ביותר, אתם יכולים לשער שזה לא צלח. היד שלי לא הפכה ליד ביונית, לצערי הרב, ועדיין, אני מפספס די הרבה זריקות לסל…

פה ושם בבית הספר, הייתי רואה ילדים עולים על עצים וקופצים מגובה רב לאדמה, כשהם צועקים: ״סטיב אוסטין!!!״. מהאופן שהם התפתלו על הקרקע, אח״כ, ומגניחות הכאב שהם השמיעו, ניתן היה להבין, שהם לא עברו שום ניתוח ששווה מיליונים.

הם סתם ילדים.

המחנכים והרבנים בישיבות התיכוניות מאוד ביאסו אותנו. הם  נשאו בפנינו שיחות חינוכיות וניסו להניא אותנו מלדמיין את עצמנו כסטיב אוסטין. הם גם סיפרו לנו סיפורים נוראיים על ילדים שקפצו ממרפסות של קומה שלישית לרחוב, בניסיון לחקות את סטיב אוסטין והסבירו לנו כמה זה לא הגיוני ומסוכן.

משום מה, הרמי״ם שלנו חשבו שרבינא ורב פפא יכולים להפוך לגיבורי-על במקום סטיב אוסטין. מה שהעיד, בלי ספק, על הבנה חינוכית עמוקה של נפשותינו הרכות. אבל לרמים שלנו לא היו יד ביונית, עין ביונית ורגל ביונית. הם היו סתם אנשים. אז למה שנקשיב להם, בכלל?

כל הילדים היו ילדים רגילים. אבל כולם רצו להיות ולהפוך לאנשים בלתי רגילים, עם כוחות-על.

השבת נקרא את פרשת יתרו. נקרא שוב על מעמד הר סיני, המעמד המכונן של נתינת עשרת הדיברות לעם, שזה עתה יצא ממצרים.

אבל רגע לפני המעמד האדיר הזה, נפגוש את יתרו. יתרו כהן מדיין, חותן משה.  יתרו המדייני הזה שומע על יציאת מצרים ויוצא לפגוש את משה במדבר. בפגישתם, משה מספר ליתרו את סיפור יציאת מצרים ויתרו מכיר בגודל הנס: "ויאמר ברוך ה׳ אשר הציל את ישראל ממצרים ומיד פרעה..״ (שמות י"ח, י) 

מדוע התורה מוצאת לנכון, ממש רגע לפני מתן תורה, אותו מעמד שיהפוך את עם ישראל לעם בעל ייעוד מיוחד, להזכיר פגישה שבין חותן לחתן במדבר? למה בכלל להזכיר, או לרמוז, שאולי יש קשר או השפעה כלשהי בין ישראל למדיין? למה זה חשוב לנו, בעצם?

התורה בוחרת לספר את סיפור הולדת ישראל כסיפור היסטורי שהתפתח במהלך דורות, החל מאדם הראשון. לאורך הדרך אנחנו פוגשים את אבות האומה הקלאסיים שלנו והם תמיד בקשר, באינטראקציה עם סביבתם.

רגע לפני מתן תורה, התורה רוצה שנכיר קשר, שהיה לעם שלנו עם שבט נוודים, ששכן בעבר הירדן. שבט מדיין.

מה יש במדיין הזו, שחשוב שנכיר?

כנראה שיש במדיין איזו תכונה חזקה. ״כוח על״ שחשוב שנכיר אותו. ״כוח על״ שכזה, שמגיע עם יתרו ועובר במפגש המיוחד שלהם.

מה כוח העל של מדוין?

בספר במדבר נקרא את סיפור קנאת פנחס. כשעם ישראל נמצא במדבר. בנות מדיין רוצות לפתות את ישראל ולהעביר אותם לעבוד את העבודה הזרה שלהם. אלוהיהם נקרא: ״בעל פעור״.

בנות מדיין מושכות, מפתות ורוצות לגרום לישראל לעבור לצד שלהם. בפסוקים שמתארים את סוג הפולחן והקשר של מדיין לפולחנם מופיע ביטוי מעניין: ״ותקראן לעם לזבחי לאלוהיהן ויאכל העם וישתחו לאלהיהן, וייצמד ישראל לבעל פעור וייחר אף ה׳ בישראל״ (במדבר כה ב- ג)

ישראל נצמד לבעל פעור. בהמשך, הביטוי מופיע פעם נוספת: ״ ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור ״  (במדבר כה ו)

הביטוי הזה מעניין, מכיוון שאנחנו קוראים הרבה בתנ״ך על הסכנה שבפולחן עבודה זרה. יש שלל ביטויים אופייניים בתנ״ך לעבודה זרה, ביטויים כגון: השתחוות, עבודה וכו'… אבל הביטוי על היצמדות מוזכר באופן מיוחד בפולחן מדיין.

יתכן שהדבר מתייחס לפעולה פיזית שעשו בפולחן הזה. ויתכן, אולי, שזה מתאר את ״כוח העל״ של מדיין.

הפולחן של מדיין הוא פולחן של איחוד פיזי, חזק ועוצמתי שבינם לבין אלוהיהם. הם נצמדים אליו. הם נצמדים, מתחברים והופכים לאחד. ממש כמו החטא שיופיע, בהמשך שם, על ההיצמדות של האיש הישראלי והמדיינית. יש כאן היצמדות שיש בה גם תשוקה לאיחוד. תשוקה חזקה כל כך, שהופכת לביטוי פיזי של איחוד. היצמדות.

יתרו כהן מדיין פוגש את משה ושומע את סיפור יציאת והתורה מוסיפה תיאור ייחודי נוסף: ״ויחד יתרו על כל טובה אשר עשה ה׳ לישראל אשר הצילו מיד מצרים״.

הביטוי הזה ״ויחד״ גרם לפרשנים כאב ראש גדול. זה ביטוי ייחודי ויחידאי, ואין לו מקבילה נוספת. מבלי להיכנס לדיון לשוני כבד, אני שומע בביטוי הזה את המילה ״אחד״. אני גם שומע שמדובר על משהו רגשי, אולי חדווה?

יתרו כהן מדיין, מגיע עם ״כוח העל״ של מדיין להשתוקק תשוקה עזה לדבר הנשגב. השתוקקות שהם תירגמו עד להיצמדות פיזית ממש, כנראה.

כשההיצמדות הזו לא טובה – היא גורמת לחטא מדיין ולקנאת פנחס.

אבל ההצמדות הזו יכולה גם לעורר תחושות פיזיות חזקות, של קירבה, של התאחדות, גם עם אלוהי ישראל, שהוציא אותם ממצרים, ממש כמו שיתרו חווה. ״ויחד יתרו״.

זה כוח העל של מדיין, שהתורה רוצה שנכיר, רגע לפני מתן תורה. משהו, שאולי גם הוזרק לנו ונטמע בדי.אן.איי שלנו דרך יתרו חותן משה.

כולנו חיים חיים רגילים, אבל כולנו חולמים, בסתר, או בגלוי על חיים לא רגילים. על כוח-על שלנו, שיתפרץ, או יתגלה בנו ונוכל באמצעותו לממש משהו שהוא מעבר לנו. היוצרים של סטיב אוסטין, כמו היוצרים של כל גיבורי העל יודעים שאנחנו נחזור לחלום הזה שוב ושוב ולכן אף פעם הז׳אנר הזה של גיבורי העל לא ישעמם אותנו. הנוסחה הזו תמיד עובדת.

אחת השאלות שאני מאוד אוהב לשאול אנשים, שאני מאמן ומייעץ להם היא השאלה הזו בדיוק:

״תגיד/י, מה כוח-העל שלך?״

אז אם את, או אתה ואני יושבים, ככה בסבבה, על כוס קפה, או חליטת צמחים, אם חשוב לך, ואני אשאל אותך את השאלה הזו:

מה כוח-העל שלך?

מה אני אשמע ממך?

תכתבו תשובות. אני קורא הכול!

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin