בשנים האחרונות אני עוסק בליווי יזמים עסקיים בפיתוח עסקים. זה גלגול חיים מעניין, שעוד אכתוב עליו פעם, איך הפכתי ממורה לתנ״ך לסוג של מורה דרך לבעלי עסקים.

למרות שזה נראה במבט חיצוני כמו הסבה מקצועית רצינית, אצלי זה לא נראה כך. בשני העיסוקים הללו מצאתי את עצמי יושב ומקשיב בקשב רב לדבריהם.

 

אני מוצא את עצמי המון פעמים נובר עם היזמים הללו בסיפור האישי שלהם, שהוביל אותם יום אחד לקום וליזום את הקמת העסק שלהם. מקשיב ומרותק לסיפוריהם. עלילות והרפתקאות מדהימות אני מגלה לא פעם.

 

להפתעתי גיליתי עם הזמן, שקיימת תבנית סיפור זהה כמעט לחלוטין אצל  תשעים ותשעה אחוזים מהיזמים האלו. למרות שאני כמעט תמיד יודע מראש מה תהיה עלילת הסיפור, אני מקשיב ועוקב במתח אחרי סיפור וסיפור שכזה, כאילו זו הפעם הראשונה.

 

מהי תבנית העלילה הזהה של היזמים?

 

בדרך כלל, זה איש, או אישה, שהיו שכירים במקום מסוים. הם עשו את עבודתם נאמנה והתקדמו בה. אבל הרגישו עמוק בלב, שמשהו לא שלם. משהו חסר להם בחיים. הם לא מצליחים לאתר הרבה זמן מהו הדבר הזה והרבה פעמים מתוסכלים, מחוסר היכולת שלהם לשים את האצבע ולזהות אותו.

 

החיים השוטפים, שוטפים אותם, אבל משהו לא מניח להם ומנקר להם בראש ללא הרף. הם מוצאים את עצמם מהרהרים וחולמים על שינוי בחיים וקריירה, על פתיחת פרק עצמאי בחייהם. אבל כל פעם שהמחשבה עולה בראשם הם מגרשים אותה במקלות, לא לפני שהם מתחלחלים מעצמם על שהעזו בכלל להעלות אותה על דל מחשבתם.

 

הם אומרים לעצמם, זה חלומות! יש חיים. יש אחריות. יש חשבונות לשלם. ומי אם לא אני אדאג לכל הדברים האלו? למי יש זמן לחלומות באספמיא?!

 

ואלו שכן עושים את הצעד הראשון הזה, בדרך כלל משתפים את האנשים הקרובים להם בסוד לגבי כוונתם החדשה, בהמון חשש, בתקווה לקבל תמיכה והכרה ולאזור אומץ לצאת החוצה.

 

כמעט תמיד הם נתקלים במשפטי תגובה כמו:

 

״תגיד לי, החלקת על השכל?, תראה כמה אנשים אחרים ניסו לעשות את מה שאתה רוצה ולא הצליחו. נראה לך שדווקא אתה תצליח!?״

 

״אתה לא אחראי!  לעזוב ככה תפקיד, משרה ומקצוע ולצאת בגילך להרפתקה משונה שכזו ? מה קרה לך? אתה אבא/אמא/סבא/סבתא יש לך תפקיד למלא!״

 

או הכי טוב: ״בחייאת, מהלך כזה מתאים לצעירים. אתה לא בגיל לעשות את זה. אם לא עשית את זה עד היום?  זמנך עבר…״

 

דיבורים מבאסים שמורידים את הראש לאדם. כאילו אומרים לו: לך תקבע תור לסיור חלקות בחברה קדישא מראש. למה לחכות?…

 

לא רבים שורדים את המחשבות  והתגובות הללו. בשלב הזה אנשים רבים פשוט מוותרים על החלום ויורדים מזה. רעיון עסקי שהם גונזים, שיר שהם טומנים עמוק במגירה. טיוטת ספר במחברת שהם נועלים עמוק באיזה ארגז בבויידעם. טיול למקום קסום שהם מוותרים עליו. תחביב שהם שמים עליו מדבקה – לא בשבילי, אולי בפנסיה. אהבה שהם לא יממשו לעולם.

 

בית הקברות הגדול ביותר בעולם, הוא בית הקברות של החלומות הלא ממומשים.

 

אבל יש כאלו שמחליטים ברגע הזה בדיוק, שניה לפני שהם מרימים ידיים ומוותרים  למשוך מהר את הרעיון, הקריירה, הספר, השיר, הטיול, התחביב והאהבה שלהם לעשות מעשה נועז ולהוציא אותו לפועל.

 

להעז ולצאת לאור.

 

כמי שמהופנט לא פעם מתעצומות הרוח האנושית הנגלית  אצל בני אדם, אני מתבונן ברגע הזה ומנסה לפענח אותו. לפצח את הקוד המופלא שלו ולהבין, מה בעצם גורם לאחד לוותר על החלום ולהגדירו כפנטזיה ולאחר להחליט יום בהיר אחד להעז ולפרוץ את הגבולות האישיים, החברתיים והסביבתיים שלו.

 

זה לא כישרון, השכלה, רקע או אפילו אומץ אישי. ראיתי אמיצים גדולים משתפנים נוכח המחשבה, שיוציאו לאור את רעיונם וראיתי אנשים לא בולטים בשום מאפיין במיוחד, מזנקים כמו לביאות רעבות בסוואנה ומסתערות על יעדים דמיוניים והזויים לגמרי.

 

שאלתי רבים מהם שוב ושוב את השאלה הזו:

 

מה גרם לך לקום מול כל העולם ואשתו, ולצעוק את החלום שלך? להסתכן באובדן משמעותי של הכנסה, לעיתים גם מימוש נכסים ושבירת חסכונות, איבוד המעמד החברתי ולפעמים, אפילו בתמיכה ועזרה של הקרובים אליך ביותר ולצאת לדרך חדשה. לחזור לאחור ולהתחיל מבראשית ומנקודת האפס.

 

הם מבולבלים מהשאלה הזו, זה מחזיר אותם לדרמה לא פשוטה, שהתנהלה בתוכם ומול האנשים הכי קרובים להם באותו רגע. הם לא מוצאים את המילים בהתחלה. אבל אחרי שהם חופרים עמוק בתוכם, אני שומע אותם אומרים לי את הדברים הבאים:

 

לא היינו מסוגלים לשאת את המחשבה שיום אחד, כשנתבונן על חיינו לאחור, נחשוב שוויתרנו על החלום הזה שחלמנו. הפחד לגלות יום אחד, שעברנו את כל החיים על הכדור הזה ולא ביטאתנו את עצמנו  באופן, בעוצמה, בצבע, בצליל ובאופי המיוחד שלנו.

 

המחשבה הזאת, הכאב האדיר שהיא יוצרת פנימה אצל אותם אנשים גורמת להם באותו רגע לעשות את הבלתי יאומן ונגד כל הסיכויים להתייצב ולהכריז בקול:

 

אני כאן כדי ללכת עם החלום שלי עד הסוף, יהא המחיר אשר יהא. אני אגשים אותו, שאם לא כן חיי אינם חיים!

 

באוזני זה רגע מכונן. לפגוש את העוצמה האנושית ברגע מפואר שלה בוקעת מאדם שהולך על כל הקופה, פשוטו כמשמעו. האדם שהולך לעשות את זה באמת.

 

החלומות בספר בראשית תופסים מקום מכובד. ברית בין הבתרים, חלום יעקב, קדמו לפרשתנו והפגישו אותנו עם עולם החלומות. חלומות יוסף הם אחד השיאים הספרותיים הגדולים של תיאור חלומות במקרא והם מהווים את נקודת הפתיחה העלילתית לסיפורי יוסף.

 

מה הם החלומות במקרא?

 

נושא גדול ומורכב עד מאוד, אבל בלי להיכנס למחקר פרשני ופילוסופי עמוק, אפשר לזהות שהחלומות במקרא הם תערובת של נבואה אלוהית, שמגיעה מהשמיים ומבשרת על ייעוד עתידי, כמו בברית בין הבתרים, או בצופן שעל האדם לפענח ולגלותו, כמו בחלום יעקב. התנ״ך, בהמשך, יפגיש אותו עם חלומות נבואיים למכביר.

 

חלומות יוסף שונים מהחלומות הקודמים, כי הם אינם מופיעים אך ורק בהקשר נבואי. בפעם הראשונה ניתן לזהות מתיאור החלום, שיש בהם יסוד נוסף שלא הכרנו קודם.

 

חלום כביטוי של משאלת הלב. ליוסף יש חלום, כמו חלום של יזמים ומוצאים לאור.

משאלת הלב  שלו היא, להפוך למנהיג משמעותי למשפחתו, שהופכת לעם חדש וצעיר.

 

יוסף דורש את ההנהגה!

 

וזו דרישה שמקוממת עליו את אחיו, ששונאים אותו ואת אביו, שגם גוער בו באופן מפורש.

 

אבל בעצם מדוע הם שונאים אותו? הרי בעולם המקראי חלום הוא מסר אלוהי שנשלח מלמעלה. יעקב, אביו של יוסף, בעצמו זכה להתגלות שכזו בחלומו. אז מה גורם לו לפנות בגערה שלו ליוסף:

 

״ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת, הבוא נבוא אני ואימך ואחיך להשתחוות לך ארצה?״ (בראשית ל"ז , י)

 

אם זה מה שאלוהים רוצה ומבשר לאדם, מי אנחנו שנתנגד לזה?

 

לשם כך, כדאי להתבונן בלשון הפסוקים. תיאור שנאת האחים מופיע בתחילת הפרשה שלוש פעמים.

 

בפעם הראשונה, בעקבות כותנת הפסים שיעקב עושה ליוסף ובכך מבטא את חיבתו והעדפתו:

 

״ויראו אותו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל"ז, ד)

 

בפעם השנייה, בהקשר של חלום האלומות שמשתחוות לאלומתו של יוסף,  בשדה שקמה וגם ניצבה ביניהם, מופיע הפסוק הבא:

 

 ״…ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו״ (שם, ח)

 

מדוע התורה מוסיפה בפסוק את המילה דבריו? הרי הם שנאו אותו על החלומות. זו הייתה הסיבה. ומה יש לכעוס על מישהו שחולם חלומות בלילה? הרי הם מכירים, שאלו מסרים אלוהיים מלמעלה?

 

התשובה לכך לדעתי ברורה.

 

האחים קולטים היטב שזה כבר לא חלום. זה ״דבריו״. זו משאלת ליבו שיוצאת לאור. זה הרגע שבו יוסף משתף את הקרובים לו במשהו שמבשיל בו. אין לו מושג איך הוא הולך לממש את זה. אין לו צל צילה של ידיעה, אילו עלילות ותהפוכות חיים הוא הולך לעבור.

 

אבל יש לו ידיעה פנימית, שהוא רוצה להיות מנהיג חשוב. זה ״דבריו״. והאחים לא מסוגלים לסבול את זה.

 

יוסף הוא אולי מגשים החלומות הראשון, שאנחנו פוגשים בהיסטוריה. אומנם, בעולם המקראי הגשמת החלום הזו שונה מאוד מהאופן שאנחנו משתמשים בה בימנו, אבל לדעתי, יש בה צד ברור של ביטוי שאיפה יזמית-אישית, שמרימה את ראשה כאן, לראשונה.

 

ומשהו ליושבי ההר הטוב הזה.

 

רבים מחברי לקיבוץ ״הישן״ , ״המסלול הבטוח״, כבר בשנות הפנסיה שלהם, או קרובים לשם. ארמוז בעדינות מה, שכמעט כל חברי הקיבוץ כבר יותר קרובים לגיל הפנסיה מאשר לגיל שהם היו בשירות הנח״ל שלהם.

 

החיים לא עוצרים. וטוב שכך.

 

לפני יותר מעשרים שנה, ישבתי במשרד מזכיר הפנים. נכנסה אלי חברה ותיקה, אך לא מבוגרת בכלל וביקשה לדבר איתי על ענייני סידור עבודה. בעודנו מחפשים מסלול תעסוקתי מתאים במשק, היא העלתה בפני את רצונה, חלומה לכתוב ספר. היא הייתה נבוכה, לא בטוחה בעצמה ולא ממש ידעה איך לתאם את זה עם חובת ההתפרנסות והעבודה בקיבוץ של אותם ימים. שמעתי את דבריה, זה בהחלט הפתיע אותי. לא ידעתי מה עושים עם זה ולא היו לי שום כלים מה לעשות עם חבר, או חברת קיבוץ, שרוצים לכתוב ספר. מי שקרא פעם איך עמוס עוז תיאר את תחילת דרכו, כסופר בקיבוץ חולדה מול מרכז משק, שלא הבין למה הוא לא יכול לכתוב ״אחרי שעות העבודה״, יבין כמה הזוי ומצחיק המעמד הזה.

 

אבל אהבתי את ההססנות והאומץ, שהיו כרוכים באותו מעמד. היא הדליקה בי איזה ניצוץ פנימי ו…״שמרתי את הדבר״.

 

השבוע, בקבוצת הווצאפ של אשכול א׳, פתאום הופיעה לי תמונתה של שכנתי סוזי פם, שכנתי היקרה, אוחזת בחיוך ובאושר ספר חדש, באנגלית, פרי עטה! תמונה מרגשת ומשמחת.

 

לא יודע אם סוזי זוכרת את המפגש שלנו במשרד מזכיר פנים, אבל היא, היא החברה, ששיתפה אותי אז בשאיפה הזו, הכמוסה שלה לכתוב ספר. לא ידעתי מה עושים עם זה, אז וכנראה גם היא. במשך השנים עקבתי אחרי פרסומיה בהד, כשכתבה רשימות שונות והתפעלתי מכישרונה, לא פעם. זכרתי את שיחתנו.

שמחתי והתרגשתי מאוד לגלות השבוע, שהיא הלכה עם החלום שלה עד הסוף!

 

פרסום הספר שלה בא כעת, כשפתאום יבול ספרותי עשיר הבשיל כאן, בכפר עציון, בחודש האחרון וארבעה חברים הוציאו לאור ספרים בנושאים שונים: אליעז, יוחנן, סוזי וגם אנוכי.

 

אז אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולקרוא  לחבריי הוותיקים, שאוצרים בקרבם סיפורים מרתקים על חיים, מסעיהם, הרפתקאותיהם ויש בסיפור חייהם,  לא פעם – יגון, שכול, עצב, אבל גם שמחה, אושר ותאמינו לי גם צחוקים פרועים שלא יעברו בקלות צנזורה… ספרו לנו, כתבו, הוציאו לאור, הגשימו את חלומכם לחלוק אותו איתנו.

 

אתם לא צריכים לקבל, כבר שעות עבודה ממזכיר פנים, אתם לא צריכים מגיפה, או סגר, כדי שיהיה לכם זמן לכתוב, אתם לא צריכים אפילו קואצ׳ר להגשמת חלומות.

 

מספיק לכם שתיקחו השראה מסוזי.

 

אל תוותרו על החלום

 

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
פרשת חיים

פרשת תרומה

 תמיד הערצתי אנשים שיש להם חכמת ידיים. אנשים שיודעים לקחת חומר גולמי ולהפוך אותו למוצר, חפץ עם תכלית, אופי וממשות. במיוחד מצאתי את עצמי נמשך

קרא עוד »
פרשת חיים

פרשת משפטים

כל שנות ילדותי ובגרותי הצעירה סחבתי חבילה כבדה מאוד. משא של ארבעה טון ישבו על כתפיי הצעירות כל העת וגרמו לי בושה, מתח אינסופי, כאב

קרא עוד »
פרשת חיים

פרשת יתרו

מי לא מכיר את סופרמן, באטמן, ספיידרמן, אקס מן, הענק הירוק, אקווה מן ועוד כשלל ״מנים״ שכאלו? כל החבורה הזו ועוד, הם חבורת  גיבורי-על. גיבורים

קרא עוד »
פרשת חיים

פרשת בשלח

ליל שבת חורפי, באחת משבתות חודש טבת. אני בן אחד עשרה, ישן שינה מתוקה מתחת לשמיכת פוך. בחוץ רוחות מלוות בטפטופי גשם פה ושם. הרחוב

קרא עוד »
פרשת חיים

פרשת בא

התראה על סמס, שנשלח אלי ביום חמישי שעבר קפצה לי מול העיניים וגרמה לי לרגע של הפתעה. בתוך בליל שטף המידע, שניסיתי לקלוט מהנייד הבחנתי

קרא עוד »
פרשת חיים

פרשת וארא

סבא דוד טולדנו, אביה של אימי, היה חייט. יש מקצועות שכמעט אבדו לנצח ולקחו איתם עולם שלם של ריחות, קולות ותחושות שהיו אופייניות להם. החייטות

קרא עוד »