פרשת חיים

פרשת תרומה

 תמיד הערצתי אנשים שיש להם חכמת ידיים. אנשים שיודעים לקחת חומר גולמי ולהפוך אותו למוצר, חפץ עם תכלית, אופי וממשות. במיוחד מצאתי את עצמי נמשך לנגרות. פעם גם לימדו את הדברים האלו בבית ספר. היו לנו שיעורי מלאכה, בהם נתנו לנו להתנסות במלאכות עץ שונות. אז  גיליתי שאני מאוד נמשך לעץ . העץ הוא חומר גלם מאוד מעניין. הוא חזק, אפשר לבנות אתו מבנים, רהיטים  אבל לא יותר מדי חזק. תפעיל עליו לחץ גדול  מדי והוא ישבר. תקרב אותו ללהבה הוא יישרף, תפיל אותו למים הוא יתנפח. העץ מגיב לשינויי הסביבה של חום וקור. ויש לו חספוס וריח והוא בעיקר

המשך לקרוא »

פרשת משפטים

כל שנות ילדותי ובגרותי הצעירה סחבתי חבילה כבדה מאוד. משא של ארבעה טון ישבו על כתפיי הצעירות כל העת וגרמו לי בושה, מתח אינסופי, כאב וסבל בלתי נגמר. הייתי ילד מגמגם. איפשהו בשנות ילדותי בגיל הגן, הורי חשו שמשהו לא תקין עם הדיבור שלי. היה לי קושי להוציא משפטים מהפה וחזרתי על מילים שוב ושוב. בני גילי כבר פטפטו בחופשיות ולי הדיבור היה נתקע ולא הלך חלק. הורי לקחו אותי לרופא. לא יודע מי היה הרופא ההוא, אבל הוא פסק, שאין לי בעיה מהותית וזה יעבור מעצמו. לא לדאוג. אבל זה לא עבר. זה החריף מאוד. המעבר לברזיל בגיל של תחילת בית ספר

המשך לקרוא »

פרשת יתרו

מי לא מכיר את סופרמן, באטמן, ספיידרמן, אקס מן, הענק הירוק, אקווה מן ועוד כשלל ״מנים״ שכאלו? כל החבורה הזו ועוד, הם חבורת  גיבורי-על. גיבורים הם תמיד מושא להערצה, אבל גיבורי-על הם גיבורים מסוג אחר. גיבורי-על הם אנשים רגילים שמתגלה אצלם יום אחד כוח מופלא. כוח על אנושי, שביכולתם באמצעותו להציל אנשים במצוקה, להילחם ברעים ולעשות דברים ששאר האנשים לא מדמיינים בכלל. כוח העל הזה הוא סוד שנשמר, בדרך כלל, על ידי הגיבור ומתגלה רק כשיש צורך גדול. או אז האיש הרגיל משיל מעליו את מעטה הרגילות, הופך באחת לגיבור-על ויוצא להציל את העולם, או סתם בחורה יפה. סביב המתח

המשך לקרוא »

פרשת בשלח

ליל שבת חורפי, באחת משבתות חודש טבת. אני בן אחד עשרה, ישן שינה מתוקה מתחת לשמיכת פוך. בחוץ רוחות מלוות בטפטופי גשם פה ושם. הרחוב בחוץ שקט. אפילו חתולי הרחוב מצטנפים להם בפינות מוסתרות מבקשים להתכרבל ולהתחמם יחד… שלווה מתוקה. העולם כולו נח. ארבע וחצי לפנות בוקר. יד חמימה מלטפת ומטלטלת אותי בעדינות, אך בהחלטיות. ״מנו קום!״ מה, מה לקום עכשיו? טלטלה נוספת וליטוף חזק יותר: ״מנו זה עכשיו, קום אנחנו צריכים לצאת.״ אני פותח עיניים כבדות בקושי רב, הכי לא בא לי עכשיו לפתוח אותם ורואה את אבא שלי עומד מעלי, לבוש ומוכן ליציאה ומזרז אותי לקום. בקושי רב

המשך לקרוא »

פרשת בא

התראה על סמס, שנשלח אלי ביום חמישי שעבר קפצה לי מול העיניים וגרמה לי לרגע של הפתעה. בתוך בליל שטף המידע, שניסיתי לקלוט מהנייד הבחנתי שהגיע אלי סמס מבנק הדם של מד״א. וזה היה מפתיע מאוד. מה הם רוצים ממני דווקא עכשיו? כמה דקות קודם סיימתי שיחת טלפון עם הרופא, שקבע אחרי סידרת שאלות, שאכן ״החלמתי״ ואני זכאי לתעודת מחלים מקורונה. הנגיף, שהשתולל אצלי במשך שבועיים, הוחלש והוכרע ומעתה אינני מדבק. צברתי כל מיני תעודות בחיי. תעודת מחלים היא, כנראה, התעודה שהכי חשקתי בה במהלך השבועות האחרונים. את ״תסמיני הקורונה״ חטפתי כהוגן. לאורך תקופה ארוכה החום טיפס וסירב לרדת, שיעולים

המשך לקרוא »

פרשת וארא

סבא דוד טולדנו, אביה של אימי, היה חייט. יש מקצועות שכמעט אבדו לנצח ולקחו איתם עולם שלם של ריחות, קולות ותחושות שהיו אופייניות להם. החייטות היא אחד מהם. היום כל מי שחשקה נפשו בבגד חדש, נוסע לקניון הסמוך לביתו, שחצי ממנו תמיד יאוכלס בחנויות אופנה. מסע קצר בין כמה חניות והאדם יכול לצאת עם מלתחה שלמה.ֿ   אבל פעם זה היה אחרת. המבחר של בגדים מוכנים באיכות טובה לא היה גדול. מי שרצה להתלבש לאירוע מכובד היה, בדרך כלל, נזקק לשירותו של חייט. סבא דוד היה חייט אומן.   אהבתי להגיע אל סבי, שגר ממש סמוך לביתנו בקרית אליהו שבחיפה,

המשך לקרוא »

פרשת שמות

השבוע נכנסנו משפחתי ואני לסטטיסטיקה הלא מלבבת של נדבקי הקורונה. למרות אמצעי הזהירות שנקטנו לאורך התקופה, הספיקה פריצה קטנה אחת, כדי ליצור שרשרת הדבקה בביתנו, ומשבוע שעבר אנחנו מבודדים בדירתנו. אין יוצא ואין בא. לא פעם אנחנו קוראים בהד על משפחות שנקלעו לעתות קושי ומשבר ומודות על התמיכה שהם קיבלו מהקהילה. התיאורים חוזרים על עצמם שוב ושוב, על תחושת המעטפת, הדאגה, המענה והאכפתיות שאנשים מתארים. גם לנו יצא מספר פעמים לחוש את הסולידריות, האחווה והאכפתיות, אבל גם אותנו היקף ועוצמת הדאגה הפתיעו עכשיו. מהרגע שהתפרסם הדבר בקיבוץ, הוצפנו בטלפונים, ווסטאפים ופניות של חברים, משפחה וידידים, ממעגלים שונים, שביקשו להביא מרק,

המשך לקרוא »

פרשת ויחי

הדלת הייתה סגורה. עמדתי בחוץ עם קבוצת נערים בני גילי מסביבי ונעצתי עיניים בדלת הסגורה. ספרתי את השניות בציפייה לפתיחתה. הייתי מתוח מאוד, הלב הלם בפראות, הידיים היו קפוצות לאגרופים בכיסים והיו כבר רטובות מזיעה. שמתי לב שאני נושם מהר כמו אחרי ריצת ספרינט ואין לי אוויר. מתח שיא. המקום: לשכת גיוס חיפה. אני בן שבע עשרה וחצי. קומה מינוס אחד. זה עתה סיימתי את השלב הראשון של מבדקי הטייס – שלב המבדקים הפסיכוטכניים בלשכת הגיוס. אני ועוד חבורת נערים ממתינים בקוצר רוח לקבל את התשובה. עברתי, או לא עברתי? אני מסתכל על הנערים לידי. כולם נראים שקטים, ממתינים בציפייה

המשך לקרוא »

פרשת ויגש

כל מי שגדל בבית עם עוד אחים, יודע מה זה מריבת אחים.  מריבות אחים הם חלק טבעי ונורמאלי בהתפתחות בני אדם יאמרו לכם הפסיכולוגים. זה, בעצם, שדה הניסויים הראשון שאנחנו פוגשים בחיינו ללמידת גבולות, תקשורת, יחסי כוח ועוד ועוד.   גם אני חשבתי בתמימותי ככה. עד שבני הראשונים אבינעם ואמיתי עמדו על דעתם והחלו את פרק מריבות האחים שלהם. אז הבנתי שלהיות בתפקיד אח במריבת אחים זה סיפור אחד ולהיות הורה של אחים שרבים, זה סיפור אחר לגמרי.   זה גם נחמד שאני כותב כאן, שהם החלו במריבת האחים שלהם, כי זה דמה יותר להתחלה של מלחמת העולם השלישית  

המשך לקרוא »

פרשת מקץ

קצת אחרי שנדמו צהלות חתונתנו ומחולותיה, לפני יותר משלושים שנה וזמן לא רב אחרי שקבענו את ביתנו בקיבוץ, ידעתי שיגיע הרגע הזה. אף על פי שידעתי שהרגע הזה יגיע, חששתי ממנו בתוכי, הבנתי גם שאין לי ברירה, אלא, להיענות בחיוב. באותם ימים הייתי סטודנט צעיר, נשוי טרי וקיבוצניק ירוק וינוקא, שנפלט משאון העיר לחיק הפסטורליה של חיי שוויון ושיתוף. אורית הסבירה לי, שבקיבוץ כל חבר נוטל על עצמו תפקיד, או אחריות לטובת הכלל ויהיה מצופה ממני, בבוא היום, לקבל על עצמי משימה שכזו. מה יציעו לי? שאלתי אותה? לא יודעת, היא אמרה, אבל זה לא משנה. תן כתף כי ככה

המשך לקרוא »

פרשת וישב

בשנים האחרונות אני עוסק בליווי יזמים עסקיים בפיתוח עסקים. זה גלגול חיים מעניין, שעוד אכתוב עליו פעם, איך הפכתי ממורה לתנ״ך לסוג של מורה דרך לבעלי עסקים. למרות שזה נראה במבט חיצוני כמו הסבה מקצועית רצינית, אצלי זה לא נראה כך. בשני העיסוקים הללו מצאתי את עצמי יושב ומקשיב בקשב רב לדבריהם.   אני מוצא את עצמי המון פעמים נובר עם היזמים הללו בסיפור האישי שלהם, שהוביל אותם יום אחד לקום וליזום את הקמת העסק שלהם. מקשיב ומרותק לסיפוריהם. עלילות והרפתקאות מדהימות אני מגלה לא פעם.   להפתעתי גיליתי עם הזמן, שקיימת תבנית סיפור זהה כמעט לחלוטין אצל  תשעים ותשעה

המשך לקרוא »

פרשת וישלח

״אתה לא נוסע לגרמניה, בשום פנים ואופן!״ ״אבל סבתא…״ ״שום אבל! אין לך מה לחפש שם !!״ זה הדו-שיח שהתנהל בערב שבת אחד, לפני שנתיים בביתנו. אמיתי בישר לנו באותה סעודה שהוא החליט לקבל  את המשימה שהוצעה לו ולצאת לשליחות בגרמניה. הוא נקרא להיות בצוות החלוץ, שמביא את ספינות הדור החדש של צה״ל ארצה ולהכניס אותם לשירות מבצעי בהמשך, כצי׳ף הספינה. לרגע היינו מופתעים. התמלאנו גאווה ושמחה על הבחירה בו לתפקיד כל כך סבוך ומאתגר, אבל מיד גם קלטנו במה מדובר. מדובר ברילוקיישן לא קצר בחו״ל. והכי מסובך הוא אמור לשהות בגרמניה. אף הורה לא שמח להיפרד מבנו לאורך זמן.

המשך לקרוא »

פרשת ויצא

במסגרת לימודי הגבוהים במחשבת ישראל, חקרתי בסמסטר אחד את תולדות תנועת המוסר באירופה במאה ה-19. תוך כדי מחקרי, נזקקתי יום אחד לספר נדיר של אחד מאבות התנועה הזו. הספר לא היה מצוי בחנויות הרגילות ומישהו הפנה אותי לחנות ספרי קודש בשכונת גאולה בירושלים.   החנות נראתה בדיוק כמו שחשבתי שתהיה. חנות נידחת השוכנת באיזה מרתף ברחוב צדדי. ערמות ספרים מאובקים זרוקים בכל החנות בחוסר סדר. על תחום סידור מדפים, לא שמעו בחנות הזו, מן הטעם הפשוט שלא כל כך היו מדפים. בעלי החנות האמינו שספרים צריכים להיות מונחים בערמות ומגדלים בכל מקום.   בתוך הבלגן הזה, הסתובבתי וחיפשתי את הספר

המשך לקרוא »

פרשת תולדות

ילדים צעירים לא אוהבים לשמוע סיפורים על היסטוריה משפחתית רחוקה. זה נראה להם טרחני, רחוק, מציק ומדיף ריח של דף מספר מצהיב ומתפורר. תנסו לדבר עם ילד צעיר על סיפורים קדומים ועתיקים ותראו באיזו מהירות  הוא מאבד את סבלנותו ורוצה לרוץ למסכים מרצדים. ילדים מסתכלים קדימה, מה להם ולסיפורי העבר? זה מה שקרה לי עם סיפור גירוש ספרד. שם משפחתה של אימי לפני נישואיה הוא: טולדנו. גדלתי עם המידע הזה ולא ייחסתי לו חשיבות מיוחדת. פה ושם שמעתי ברקע, שמוצא המשפחה הוא בעיר טולדו בספרד, אבל זה לא הטריד אותי. איפשהו בחטיבת הביניים הגענו ללמוד על שנות ״תור הזהב״ של

המשך לקרוא »

פרשת חיי שרה

נסיעה באמבולנס עם סירנה וצאק׳לה מהבהבת יכולה להיות דבר מגניב מאוד. ככה חשבתי כשהייתי בן שבע-עשרה, עת ניגשתי לתחנת מגן דוד אדום בחיפה וביקשתי להתנדב. פעם בשנה, מד״א פתחה קורסי הכשרה לנוער מתנדב והזמינה נערים ונערות לעבור קורס מערי״ם בסיסי ומתקדם. מי שעבר את הקורס – הוסמך ונמצא ראוי – הוזמן להשתלב במשמרות בסניף מגן דוד אדום. בהתחלה – כמתנדב מתחיל במוקד בתחנה ולאחר מכן, לאחר תקופת ניסיון, גם באמבולנסים.   חשבתי שזה יכול להיות מאוד מגניב. גם לנסוע באמבולנס, גם להתנדב ולהציל חיים. מה רע?   את הקורסים הבסיסיים עברתי בהצלחה, לקראת קיץ 82 כבר הגעתי לשלב הכי  מתקדם,

המשך לקרוא »

פרשת וירא

״אתה משוגע על כל הראש״ צעקתי עליו בטלפון! ״מאיפה הבאת את ההצעה ההזויה הזו?!״ הרמתי את קולי.״מה אמרת? להיפגש ?! מה פתאום להיפגש?!, אין על מה לדבר בכלל!״אבל מהצד השני של הקו, הוא לא וויתרהמשיך לבקש שניפגש בכל זאת. ״אוקיי, 5 דקות אני מוכן לפגוש אותך, אבל שתדע שגם זה מוגזם. אתה מבזבז את הזמן של שנינו״ניתקתי את השיחה. קצת עצבני. כעבור יומיים הוא נכנס אלי למשרד מרכז המשק בכפר עציון. בחור צעיר, גבוה רעמה בלונדינית. זורק לי חיוך צעיר משהו בעיניים משועשעות. ירון רוזנטל. מנהל בית ספר שדה כפר עציון החדש שנכנס לתפקידו כמה חודשים קודם. היה לו רעיון שהוא רצה שאשמע.להקים

המשך לקרוא »

פרשת לך לך

יום אחד הם נעלמו לי. אבא ואימא שלי השאירו אותי ואת שני אחיי אצל סבא וסבתא שלי, בקריית אתא ונעלמו. כששאלתי איפה אבא ואימא? אמרו לי: ״הם נסעו להשתלמות בתל אביב. הם לומדים לקראת השליחות שאתה תיסע אליה בקרוב.״מה זה שליחות? ולמה אבא ואימא שלי צריכים ללמוד את זה בתל אביב, דווקא? שאלתי את עצמי. אינני זוכר מה ענו לי. הייתי רק בן שש.ככה החל אחד מפרקי החיים הכי סבוכים מבחינתי. השליחות של הורי לברזיל.הסבירו לי שאני עובר לארץ אחרת. לברזיל. אבא שלי טרח אפילו לשבת איתי ולפתוח לי אטלס ולהסביר לי איפה הארץ הזו, שלא שמעתי עליה קודם, נמצאת.

המשך לקרוא »

פרשת נח

יש מורים שהולכים איתי כל החיים. יש שיעורים שמורים אלו לימדו אותי לפני המון שנים ואני זוכר כל פרט ופרט מהם. כזאת היא המורה לטבע שלי מבית הספר היסודי. המורה דרורה.   המורה דרורה לא סתם הייתה המורה לטבע. היא הייתה מושלמת!   בדיוק כמו שמורה לטבע צריכה להיות. היא הייתה אישה יפה, חכמה, מסבירת פנים ונעימה. תמיד היה כיף להיות במחיצתה. השיעורים שלה היו מרתקים ומשכו את ליבנו. היא פתחה לנו עולמות לחי, לצומח, לנפלאות גוף האדם ולימדה אותנו להסתכל על כול תנועה, רחש, צבע, או צורה בסביבה שלנו. להתבונן, לשאול, לחקור וללמוד ולא פעם השאירה אותנו פעורי פה.

המשך לקרוא »

פרשת בראשית

אני די בטוח שיש אי שם בשמים, בית דין של מעלה לענייני צמחים. בבית הדין הזה שופטים ודנים כל עציץ, שיח, או ירק חד עונתי וגוזרים את דינו לחיים או למוות. בטח יש להם גם איזה סוג של יום כיפור שבו דנים את כל עולם הצומח.אני גם די בטוח, שצמח נוי סורר שפשע ונגזר עליו שתצא נשמתו בייסורים גדולים נשלח אלינו הביתה, או לחצר שלנו, עם הכוונה מיוחדת לקבל את הטיפול שלי בעצמי. תנו לי צמח, עציץ, או שתיל נענע צעיר וריחני ומלא חיים – תחת ידי הוא יכמוש וינבול במהרה. אין לו הרבה סיכוי להאריך ימים. יש לי הרגשה

המשך לקרוא »

פרשת וזאת הברכה

לאחרונה חלה התדרדרות קשה בביתנו. תפסתי על חם כמה מילדיי, שכבר לא קוראים את טורי פרשת השבוע שאני כותב. כשהתחלתי לפרסם את הטורים, הם היו בטוחים שאני מתכוון לפדח אותם בכל טור. לכן בכל פעם שההד התפרסם, הם רצו לקרוא  אותו מתוחים ודרוכים וחרדים מפני הבושה. מהר מאוד הבנתי את הפוטנציאל הגלום בפורמט הזה והייתי זורק להם ספק רמזים, או טריגרים, שהנה אוטוטו אני אכתוב עליהם משהו בפוסט הקרוב. האומללים ישבו עם  הד וקראו את הטור על פרשת השבוע מתחילתו ועד סופו. כך קרה שבפעם הראשונה בהיסטוריה הצלחתי ללמד אותם על הדרך גם קצת פרשת שבוע… מאזן האימה הזה השתמר

המשך לקרוא »

לקראת חג סוכות – תשפ"א

דמיינו לכם רגע שאתם ילדים בבית ספר. סוף שנה הגיע, עוד מעט מתחיל החופש הגדול. הגיע הרגע שהמורה מחלק תעודות לתלמידים. הוא קורא להם אחד אחד לפי הסדר. התור שלך מגיע, אתה פותח את התעודה בהתרגשות, מתבונן בציונים ורואה שקיבלת במקצוע הראשון 100. יורד למטה למקצוע השני 100. מקצוע שלישי אותו דבר. זה נראה לך מוזר. לא ציפית לזה. אתה ממשיך ורואה שזה חוזר פעם עוד פעם. כל הציונים בתעודה 100. תעודה מושלמת? אני?! אתה משתומם. מה זה הדבר הזה? מתבונן מסביבך ורואה ממבע פניהם של חבריך, שגם הם רואים את אותו הדבר. כולם קיבלו 100 בכל ציוני התעודה שלהם.

המשך לקרוא »

לקראת יום הכיפורים – תשפ״א

הייתי ילד ישראלי בן שבע בריו-דה ז׳נירו בברזיל, כשפרצה בארץ מלחמת יום הכיפורים. הורי שימשו בקהילה שם מורים, שליחי הוראה, שנשלחו מטעם מדינת ישראל, כדי לחזק את הקשר עם התפוצות. המלחמה ההיא שעיצבה את בני דורי לתמיד, תפסה את משפחתנו שם רחוקים מאוד, עם אמצעי תקשורת מסורבלים ולא זמינים, כפי שהיו באותם ימים. מציאות שהקשתה עלינו לקבל אינפורמציה ותמונה ברורה ממה שהתחולל כאן בארץ. כבר היינו כמעט שנה בתוך השליחות באותו זמן. חיינו נעו וסבבו סביב בית הספר הקהילתי, סביבו הוקמו כל מוסדות הקהילה. מי שביקר בקהילות יהודיות בחו״ל, יודע שבדרך כלל החיים היהודיים מאורגנים סביב מרכזים קהילתיים, שכוללים כמה

המשך לקרוא »

לקראת ראש השנה – תשפ״א

האם אדם יכול להיות אורח בביתו?האם אדם יכול להיות מהגר במולדתו?השאלות האלו וודאי נראות מוזרות, כי הרי זה נשמע כמו דבר והיפוכו. הן הגדרה של מהגר זה מישהו שבא מבחוץ למקום חדש. מולדת, לעומת זאת, היא מקום ההולדת הראשון של האדם וביתו הטבעי והרגיל. איך אם כן יהיה מהגר במולדתו?פעמיים חשתי כמו מהגר בתפילות ימים נוראים. פעמיים שהייתי מהגר. בפעם הראשונה היגרתי ממערב למזרח ובפעם שנייה היגרתי ממזרח למערב.הפעם הראשונה הייתה כשהייתי ילד לפני בר מצווה ואבי החליט לראשונה לקחת אותי לבית כנסת בנוסח מרוקאי ״אמיתי״. עד אותו זמן התפללנו מדי שבת במניין שכונתי של ״צעירי עזרא״ בקרית מוצקין. ילד

המשך לקרוא »

פרשת ניצבים – וילך

מידי חודש אלול, כשהקיץ מתחיל להיאסף אל קיצו הצפוי והאוויר מצטנן בכפר עציון, אני חוזר ונזכר בתחילת תקופת לימודי בישיבת ההסדר שבמעלה אדומים.בא׳ אלול תשמ״ד, הגעתי ללימוד בישיבה. הגעתי עם קבוצה של כמה חברים מבית הספר יבנה בחיפה. חבורה מגובשת ומלוכדת היינו ולכן תויגנו מהר וזכינו לכינוי ״החיפאים״. אותם ימים בשנות השמונים היו עידן ״תור הזהב״ של ישיבות ההסדר בציבור הציוני דתי. המכינות טרם קמו, וגרעיני נח״ל כבר לא משכו את הנוער כבשנים עברו… נערים ציונים דתיים רבים נשבו בקסם של שילוב שירות צבאי קרבי ומשמעותי יחד עם לימודי ישיבה גבוהים.הבחירה בין הישיבות הייתה קשה. ישיבות הסדר רבות קמו באותם

המשך לקרוא »

פרשת כי תבוא

כשמשבר גיל החמישים החל מנשב קלות על פני, החלטתי בפעם הראשונה לנסות ולרוץ חצי מרתון. עד אותו שלב בחיים התבוננתי משועשע משהו בגברים מקשישים, מקריחים, לובשי חולצות טייצים בצבעים זרחניים, שמתנשפים להם בקושי בשולי הכבישים. חשבתי שזה אפילו פתטי. מה הם מנסים לעשות? לחזור לימי עלומיהם שהתנדפו ואינם? והיו מסביבי אנשים שאמרו לי כל הזמן: אתה חייב לעשות את זה! פעם אחת תנסה!אבל אני לא אוהב לרוץ !! אמרתי להם. לא שלא ידעתי מה זה לרוץ. בשירות הצבאי רצתי גם רצתי. אבל זכרתי היטב מאותה תקופה שבכל דקה פנויה שהייתה לי, מעולם לא התלבטתי בין שק״ש למד״ס.ואז יום בהיר אחד נכנסתי

המשך לקרוא »

פרשת כי תצא

הטלפון הנייד שלי רוטט בכיס. אני מוציא אותו ומסתכל עליו. על הצג שלי מהבהב השם: ״סנדי עמיחי – חותנת מהוליווד״. ככה סנדי מכונה אצלי. לזכור כל הזמן שהיא חותנת מהסרטים. לא סתם מהסרטים, מעיר המלאכים בירת הסרטים. אני עונה. סנדי על הקו מתחילה בכמה שאלות נימוס ואז שואלת אותי: ״תגיד אתה בבית, פנוי כרגע?״ לא משנה מה אני עושה ואם אני עסוק. התשובה הנכונה חייבת להיות: "מה פתאום?! אני ישוב ובוהה במסך מתי תתקשרי סנדי…״ יופי, היא אומרת: ״אולי תוכל לקפוץ אלי לכמה דקות?״ זה יפה שזה מנוסח כמו שאלה אבל אני מבין היטב שהופעל קוד מילולי שאומר: ״תבוא כבר

המשך לקרוא »

פרשת שופטים

רוב האנשים שזכו לגדול במחיצת סבא וסבתא יתארו את החוויה הזו כזיכרון מתוק. גם לי יש זיכרונות מתוקים מהסבים והסבתות שזכיתי להכיר, אבל מסבתא ג׳מילה, אמא של אמא שלי, יש לי זיכרונות מתוקים באופן ממשי במיוחד. הייתי בן עשר כשסבא וסבתא שלי עברו לגור לידינו בשכונת קריית אליהו שבחיפה. התגוררנו ב״שיכון״. שיכון היה שם מקובל ויפה מידי למקבץ בתים צנוע עד סגפני, שהיו צמודים אחד לשני. שיכונים נבנו לרוב בכל הארץ בשנות השישים כדי לקלוט את גלי העלייה הגדולים מארצות המזרח. בשיכון היו דירת שני חדרים, מטבחון קטן, פינת אוכל צפופה. כל הטוב הזה לא הספיק לנו אז גרנו בקומה

המשך לקרוא »

פרשת ראה

אולימפיאדת ברצלונה 92', מקצה הריצה היוקרתי 400 מ׳ גברים. האיצטדיון גדוש עד גדותיו, המתח בשיאו לקראת אחת התחרויות הכי מרתקות בתולדות האולימפיאדה מאז ומעולם.יום קיצי, בריזה קלה הופכת את התנאים לאופטימליים לשבירת שיא אולימפי והתכונה נטענת במתח וצפייה לקראת הבאות. על קו הזינוק כורעים להם קבוצת אצני עילית, שחיכו לרגע הזה… מבטם ממוקד, הם מרוכזים בכוח המתפרץ שנבנה במשך שנים של אימונים מפרכים ואצור בקרבם. אוטוטו הוא הולך להתפרץ החוצה מגופם ולהפוך לרוח שתחלוף מעל מסלול הגומי בשעטה סילונית קדימה.ֿעיניהם נשואות למדליה. הם נראים מוכנים. האימונים הרבים הפכו את שרירי רגליהם למוצקים, חטובים, משורגים ומבריקים. הידיים המפוסלות ומבליטות את הכוח והגמישות, שנוגעות

המשך לקרוא »

פרשת עקב

מעטים יודעים שסבא שלי, סבא בנימין, הקדים את ג׳ף בוזס, מייסד אמזון, בכמה חידושים שיווקיים שפרצו לחיינו בשנים האחרונות, כבר לפני שמונים שנה. מתי מעט ממש יודעים את הפרטים האלו, ואתם קוראי הנאמנים תגלו איך סבא שלי, יהודי פשוט ממרוקו שהתפרנס בדוחק כספר בעיר מקנס, הקדים את זמנו ביזמות מעוררות השתאות, שלימים יהפכו את ג׳ף בוזס לאחד מעשירי תבל בכל הזמנים. אני לא יודע בדיוק, מתי גיליתי, כנער שאבא שלי יודע לספר. אבל ברגע שהבנתי שאני יכול להישאר בבית, לשבת על כיסא במרפסת המטבח שהייתה בביתנו ולתת לאבא שלי להלך עם מספריו על שערי ולגזום את בלוריתי הנערית והשופעת, הפכתי

המשך לקרוא »

פרשת ואתחנן

את שירותי הצבאי עשיתי ביחידת מגלן. היחידה הוקמה ב-1986 ונדרשה לגייס בזמן קצר לוחמים איכותיים, על מנת להפוך ליחידה מבצעית. לכן למחזורים הראשונים אותרו וגויסו יוצאי סיירות חטיבתיות, יוצאי סיירת מטכ״ל, הקומנדו הימי, ולוחמי חי״ר מהחטיבות המובילות. כך מצאתי את עצמי יום אחד עם צוות של בני ישיבות הסדר, בוגרי גבעתי בשערי הבסיס בגו׳ליס. היחידה הוקמה תחת מעטה סודיות גדול מאוד. נדרשנו לשמור על עמימות וסודיות מוחלטת בכל מה שקשור למקום שירותנו. היה אסור לנו לספר איפה אנחנו משרתים, איפה הבסיס ובוודאי מה אנחנו עושים. מי שמכיר אותי היטב, נגיד כמו שני הגיסים שלי: דרור ולייבוש ששירתו במטכ״ל ושלדג, יודע שחשאיות

המשך לקרוא »

פרשת דברים

אני זוכר כמו אתמול את ההתרגשות שאחזה בי ובחברי לכיתה י׳ בבית הספר התיכון ״יבנה״ בחיפה – תחילת שנה״ל תש״מ (ספטמבר 1980). כשקיבלנו את מערכת השעות, הודיע לנו המחנך שהשנה בית הספר פתח חדר מחשבים חדש והכיתה שלנו תהיה הכיתה הראשונה שתלמד בו מקצוע חדש – מחשבים! לצעירים כאן, זה ישמע מוזר. הם בטוחים שאדם וחווה הצטלמו סלפי בגן עדן עם הנחש בדגם קצת מיושן של טלפון סמסונג ואברהם אבינו ניווט מאור כשדים לארץ כנען בעזרת ווייז. (איך אומרים שמאלה בכיכר חרן באקדית?) אז זהו שלא! בבית הספר שלי המזכירות עוד הקישו על מקשים ממתכת של מכונת כתיבה (הקישו –

המשך לקרוא »

פרשת מטות מסעי

את הקריירה המקצועית שלי התחלתי כמורה בבית הספר הקיבוצי בקבוצת יבנה. התחלתי כמחנך כיתה ט׳ ואת המחזור הראשון שלי ליוויתי במשך ארבע שנים עד לסיום כיתה י״ב. כמי שהגיע מהעיר, לא עלינו, המפגש עם בית ספר תיכון קיבוצי שלמדו בו רוב הנוער של קיבוצי הקיבוץ הדתי בדרום היה וואחד הלם תרבותי. אינני יודע מי הראשון שחשב על הזיווג המופלא של בית ספר תיכון לנערים מתבגרים בתוך קיבוץ של יוצאי ברלין, פרנקפורט ובנותיהן, אבל יש מצב ששנת ה״שלאפט שטונדה״ שלו באותו היום לא ערבה לו. לא היה צריך להיות גאון כדי להבין שריכוז מאות נערים שכמות ההורמונים שלהם מתפרצת וקולחת כמו

המשך לקרוא »

פרשת פנחס

הייתי בן עשר כשאימי עמדה ללדת את מי שתהיה אחותי הרביעית. על אולטרסאונד אף אחד לא ידע ולא שמע באותם ימים, כך שלא ידעתי אם יהיה לי אח או אחות. אבא שלי לעומת זאת, חשב שחוסר הוודאות הזו פותח לו אופציה מעניינת מכיוון בלתי צפוי. אבי היה מורה לתנ״ך, והוא נהג להשתעשע באותם ימים בתקווה שייוולדו לו חמש בנות והוא יקרא להם כשמות חמשת בנות צלופחד. זה הגניב אותו לגמרי והוא טרח לחזור על משאלתו שוב ושוב. ככל שתפחה ביטנה של אימי היה נדמה לי שהוא מתחזק במשאלתו יותר ויותר. הייתי ילד, אז קשה לי להיזכר כמה הומור היה שם

המשך לקרוא »

פרשת בלק

ידוע שלכפר עציון יש היסטוריה מפוארת שמהווה ציון דרך בתולדות תקומת ישראל. מה שמעטים יודעים שיש גם היסטוריה אלטרנטיבית. היסטוריה נמוכת קומה שהתרחשה בעבר ומתרחשת כל הזמן, ההיסטוריה של ההולכים על ארבע ובמיוחד ההיסטוריה של הכלבים בכפר עציון. אחרי שנולדו לנו שני ילדינו הראשונים אבינעם ואמיתי, החלטנו להרחיב את המשפחה אבל מכיוון אחר, ולהוסיף כלב למשפחתנו. וכך הפציע בשבילי הקיבוץ בוקר צונן אחד בחודש אלול כלבנו אלאדין. אלאדין בן הרוש. הכלב אלאדין הגיע לקיבוץ שהיו בו כבר כלבים ידועים וותיקים, כלבים בעלי שם, נוכחות, שכבר עשו בקיבוץ כבשלהם. היה למשל את שון עמית. שון היה גולדן רטריבר עם פרווה בלונדינית

המשך לקרוא »

פרשת חוקת

״ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל והוא בן אישה זונה״ (שופטים, יא) הפסוק הזה שפותח את פרק י״א בספר שופטים הוא הפסוק שנקרא בהפטרה של הפרשה הזו השבת. אני רוצה שתדמיינו רגע, נער בר מצווה, קולו מתחלף , פלומת שפם אפרוחי מעל שפתו העליונה, חולצתו סחוטה מרוב זיעה אחרי שקרא פרשה שלימה לראשונה בחייו .לידו עומד אביו המכובד והסמכותי, וליד סביו משני הצדדים, הדודים, חברים מבוגרים לבושים חגיגית מול ארון הקודש. קהילה שלימה עוקבת אחרי הקריאה שלו ומתוכננת לשמוע איך הוא עובר לקריאה ולטעמי ההפטרה. וברגע הזה בדיוק הוא צריך לקרוא בקול גדול ובמוזיקליות חדשה וחגיגית שיפתח הגלעדי הוא בן זונה!

המשך לקרוא »

פרשת קרח

הכל קרה בגלל הקומקום! אגדה קיבוצית נפוצה עונה על אחת השאלות ההיסטוריות המסקרנות בדורות האחרונים.איפה בדיוק קרה המפנה בתנועה הקיבוצית, ומחברות שיתופיות עם אידיאל נשגב שסחף אחריו את טובי צעירי ישראל, היא הפכה אט אט לחברה שהשילה את השיתוף, הערבות ההדדית והשוויון?ֿאז זקני הקיבוץ יספרו לכם שהכל קרה בגלל הקומקום. חברי הקיבוץ הראשונים אלו שהקימו את כנרת, דגניה, אפיקים והקיבוצים הראשונים בעמק יזרעאל, היו צעירים אידיאליסטים שעבדו ביום בשדות המשק ובערב התכנסו לארוחת ערב, אסיפות חברים ופצחו בהורה סוערת לפני השינה. ( לקוראי הצעירים, חשוב להגיד: לא היה נטפליקס אז…) בתום המפגש הלילי, הם פרשו ל״חדר״, כך כינו את דירות החברים הקטנות באותם

המשך לקרוא »

פרשת שלח לך

אני נחשב בעיני ילדי לאבא עושה בושות מדופלם. חלקם יגידו לכם שאני הפאדחן של החיים שלהם, אם רק תשאלו אותם. אני פותח בהקדמה הזו כי בשורות הבאות אשתף כאן סיפור שאירע בביתנו בשבוע שעבר ואחד מילדי מככב בו.אבל כדי למנוע ממני עימות על הבושות שאני חושף כאן , אקרא לו בשם בדוי – ברוש.ברוש בן הרוש.ברוש בני הזה ילד חמוד מאוד, ניחן ביכולת הסתכלות מיוחדת על העולם, ויכולת הבעה שלא פעם גורמת לנו להתגלגל מצחוק.לברוש יש בעיה אחת שאנחנו לא מצליחים לפתור.הכיפה הולכת לו לאיבוד. לא כיפה אחת. כיפות. מלא כיפות. בבוקר הוא יוצא מהבית עם כיפה, חוזר מבית הספר,

המשך לקרוא »

פרשת בהעלותך

לפני 4 שנים בננו אמיתי, סיים את שנת המכינה שלו והתגייס לקורס חובלים. כמו הורים רבים ליווינו אותו בהתרגשות ללשכת הגיוס, חיבוק אחרון נשיקה והופ הוא נעלם מאחורי דלת זכוכית כבדה וכהה שהבדילה בין החיים האזרחיים לשירות צבאי ארוך ארוך. כמקובל, משחררים את הטירונים ליציאת שבת הראשונה וביום שישי זכינו לראות אותו לראשונה עם מדים חדשים, קידבג ענקי וחיוך גדול על הפנים. אחרי ההתרגשות והשמחה הראשונה ראיתי אותו יושב ומכונס בעצמו. התיישבתי לידו ושאלתי אותו מה קורה. הוא הסתכל עלי ואמר לי: ״אבא, איך עוברים את הדרך הלא נגמרת הזו שעוד בקושי התחילה? איך אסיים קורס של כמעט שנתיים וחצי

המשך לקרוא »

פרשת נשא (חג שבועות)

בשבת שעברה אורית ואני בילינו במחלקת ילדים בשערי צדק. בננו עודד אושפז קיבל טיפול ושוחרר מאז הביתה שלומו טוב ותודה לכל החברים שתמכו.  מעת לעת אנחנו עושים ״סיבוב בית חולים״ עם אחד הילדים. לא דבר נדיר בעולם. חלק מהחיים. הייתי עובר הלאה ולא מזכיר את זה בכלל אבל פגישה אקראית עם שני צעירים במהלך השבת גרמה לי להתרגשות רבה. ראיתי אותם בערב שבת. שני צעירים שנראו בני 17-18 הסתובבו במחלקת ילדים. חובשי כיפה סרוגה, צעירים, חסונים, יפים וחייכנים הסתובבו בבגדי שבת ונראו מובילים ולוקחים פריטים שונים מתחנת האחיות. התבוננתי עליהם ותייגתי אותם מיד. מיטב בננו. בטח בוגרי ישיבה תיכונית, מכינה,

המשך לקרוא »

פרשת במדבר

אינני יודע באיזה גיל הבנתי לראשונה שמדבר זה לא מקום של היעדר. כמי שגדל באיזור חיפה ליד הכרמל והים, המדבר נתפס בעייני כהיפך הגמור של כל המוכר והחיוני לחיים. במדבר אין עצים, אין ים, אין מים, אין צל, אין ואין ואין…. המדבר נתפס בתודעה שלי מאז היותי איש צעיר כמקום שהוא קצה, גבול, ו״סוף העולם״. גם החינוך הציוני-התיישבותי של בני דורי  היה על משימות של ״הפרחת השממה״ שהשיא שלה היה פסוקים כגון ״יששום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת״ (ישעיהו לה, ג)  או "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם." (תהילים ק״ז , לה) אני לא זוכר בדיוק את

המשך לקרוא »
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

פוסטים אחרונים

פרשת תרומה

 תמיד הערצתי אנשים שיש להם חכמת ידיים. אנשים שיודעים לקחת חומר גולמי ולהפוך אותו למוצר, חפץ עם תכלית, אופי וממשות. במיוחד מצאתי את עצמי נמשך

המשך לקרוא »

פרשת משפטים

כל שנות ילדותי ובגרותי הצעירה סחבתי חבילה כבדה מאוד. משא של ארבעה טון ישבו על כתפיי הצעירות כל העת וגרמו לי בושה, מתח אינסופי, כאב

המשך לקרוא »

פרשת יתרו

מי לא מכיר את סופרמן, באטמן, ספיידרמן, אקס מן, הענק הירוק, אקווה מן ועוד כשלל ״מנים״ שכאלו? כל החבורה הזו ועוד, הם חבורת  גיבורי-על. גיבורים

המשך לקרוא »

פרשת בשלח

ליל שבת חורפי, באחת משבתות חודש טבת. אני בן אחד עשרה, ישן שינה מתוקה מתחת לשמיכת פוך. בחוץ רוחות מלוות בטפטופי גשם פה ושם. הרחוב

המשך לקרוא »

פרשת בא

התראה על סמס, שנשלח אלי ביום חמישי שעבר קפצה לי מול העיניים וגרמה לי לרגע של הפתעה. בתוך בליל שטף המידע, שניסיתי לקלוט מהנייד הבחנתי

המשך לקרוא »