תמיד הערצתי אנשים שיש להם חכמת ידיים. אנשים שיודעים לקחת חומר גולמי ולהפוך אותו למוצר, חפץ עם תכלית, אופי וממשות. במיוחד מצאתי את עצמי נמשך

כל שנות ילדותי ובגרותי הצעירה סחבתי חבילה כבדה מאוד. משא של ארבעה טון ישבו על כתפיי הצעירות כל העת וגרמו לי בושה, מתח אינסופי, כאב

מי לא מכיר את סופרמן, באטמן, ספיידרמן, אקס מן, הענק הירוק, אקווה מן ועוד כשלל ״מנים״ שכאלו? כל החבורה הזו ועוד, הם חבורת  גיבורי-על. גיבורים

ליל שבת חורפי, באחת משבתות חודש טבת. אני בן אחד עשרה, ישן שינה מתוקה מתחת לשמיכת פוך. בחוץ רוחות מלוות בטפטופי גשם פה ושם. הרחוב

התראה על סמס, שנשלח אלי ביום חמישי שעבר קפצה לי מול העיניים וגרמה לי לרגע של הפתעה. בתוך בליל שטף המידע, שניסיתי לקלוט מהנייד הבחנתי

סבא דוד טולדנו, אביה של אימי, היה חייט. יש מקצועות שכמעט אבדו לנצח ולקחו איתם עולם שלם של ריחות, קולות ותחושות שהיו אופייניות להם. החייטות

השבוע נכנסנו משפחתי ואני לסטטיסטיקה הלא מלבבת של נדבקי הקורונה. למרות אמצעי הזהירות שנקטנו לאורך התקופה, הספיקה פריצה קטנה אחת, כדי ליצור שרשרת הדבקה בביתנו,

הדלת הייתה סגורה. עמדתי בחוץ עם קבוצת נערים בני גילי מסביבי ונעצתי עיניים בדלת הסגורה. ספרתי את השניות בציפייה לפתיחתה. הייתי מתוח מאוד, הלב הלם

כל מי שגדל בבית עם עוד אחים, יודע מה זה מריבת אחים.  מריבות אחים הם חלק טבעי ונורמאלי בהתפתחות בני אדם יאמרו לכם הפסיכולוגים. זה,

קצת אחרי שנדמו צהלות חתונתנו ומחולותיה, לפני יותר משלושים שנה וזמן לא רב אחרי שקבענו את ביתנו בקיבוץ, ידעתי שיגיע הרגע הזה. אף על פי